אני גופני - מה זה?
הפרויקט העיקרי של חיי הוא לפתח ולבסס אני גופני. אפשר להגיד את זה ככה.
השאלות הגדולות: האם הנפש נמצאת בגוף? מה היחסים בין הגוף לנפש שלו? ניסוח מפתיע. האם הנפש שייכת לגוף או שלהפך הגוף שייך לנפש? כמו שהשפה אומרת - ״הגוף שלי״. האני הוא זה שמדבר. הגוף לא יכול לדבר. הוא לא יכול להגיד ״האני שלי״ כי רק האני הוא זה שמדבר. כלומר האני הוא תודעה הוא לא גוף. בואו נסכים על הדבר הזה ומשם נמשיך. אז אם אני הוא מופשט אז אני גופני זה אוקסימורון/סתירה/פרדוקס. אבל הפרדוקס הזה הוא פתרון חידת הקיום.
האני מנכס לעצמו את הגוף למרות שסביר מאוד להניח שקודם היה הגוף והגוף פיתח נפש והנפש פיתחה
אני. תינוק לא יודע לדבר. האם הוא יודע לחשוב? האם הוא אומר לעצמו ללא מילים ״אני״? הייתי תינוק אבל אני לא זוכר. האם יש אני ללא זיכרון? מתי מופיע האני? וביצית מופרית, האם יש לה חוויות?
האם האני הוא קודם כל הגוף שנהיה מודע לעצמו? אני אוהב לראות את זה ככה. אני טרום מילולי. אחר כך האני נהיה מילולי, יצירה חברתית כזאת, אני יהודי, אני גבר, אני אשכנזי, אני יפה, אני טוב, אני מצליח, אני כישלון, אני מיכאל. השם שלנו ניתן לנו מבחוץ כמו רוב מרכיבי זהותנו. יש לי גם מספר אבל לא אגלה לכם כדי שלא תגנבו לי את הזהות שלי! אבסורד להגיד אני מיכאל. מעולם לא הייתה לי חוויה של מיכאליות. האני הוא תודעה הוא לא גוף אבל אין לא קיום ללא גוף. הוא נוצר על ידי הגוף מתוך חוויות. כלומר האני תמיד מנוכר לעצמיותו. כתודעה הוא מנסה להשתחרר מהגוף ולהות ניצחי אבל בעצם כשהגוף ימות הוא יעלם. זו הבעיה הקיומית הגדולה שלנו.
אבל אפשר אולי לפתח אני גופני. אני מבוסס חוויה ישירה. אני מבוסס טבע.
האני הזה הוא הבריאה עצמה, הוא הטבע כולו כי הוא התגלמות המשחק של הפיזיקה הכימיה, הביולוגיה, וכן, גם הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה והסוציולוגיה…אבל קודם כל הפיזיקה הכימיה והביולוגיה. הוא הטבע, היקום, שנהיה מודע לעצמו. כן הטבע, היקום, כלומר הגוף, שנהיה מודע לעצמו.
כשאני נופל היקום יודע את עצמו במכה כגרביטציה.
כשאני יודע את עצמי כגרביטציה אני יודע את מקומי בסדר הדברים. אני לא צריך לעוף. אני קם עומד והולך
ויושב ומגיע להארה. אני היקום כולו. אני יושב על האדמה שמסתובבת סביב עצמה בזמן שהיא מסתובבת
סביב השמש שמסתובבת סביב מרכז הגלקסיה שמתרחקת משאר הגלקסיות ביקום מתפשט.
כשאני נושם אני טרנספורמציה כימית ואנרגטית שמתרחשת באלפי טריליוני המיטוכונדריות שאני. אני
אנרגיה פוטנציאלית וחום. אני החיים עצמם.
מוזר, תיאורים מדעיים מחוברים לחוויה!? כן המדע הוא חשוב. המדע האובייקטיבי שמראה לנו את הסיפור
המופלא הזה לפרטיו המדהימים. המדע ששוזר אותנו בדייקנות ובפירוט לתוך הרקמה של המציאות. המדע
שנאמן לגמרי למציאות. המדע שיודע דברים שהחוויה הישירה לא יכולה לגלות.
המדע האובייקטיבי ביחד עם החוויה הישירה הסובייקטיבית הם שני האדנים של האני הגופני. שהוא שפיות
וגאולה.
אני נופל, אני היקום שיודע את עצמו במכה. אני קם ואני היקום שפוסע אל הלא נודע.
אני יושב ונושם אני היקום החי מודע לעצמו. אני אני גופני. ציור יעל כהן
